שלום לכולם... אני כותב אליכם מצילה ציקו שזה עיירת גבול ציליאנית די אפורה.. אני עושה פה את השבת וביום ראשון מתחיל דרך שנקראת קרטרה אוסטרל בטרמפים..
את השבת לפני שבועיים עשיתי בבואנוס.. מילאתי מצברים לפני הדרום.. מוצ"ש עשינו מנגל מדהים עם בשר מעולה ישנו כמה שעות ולפנות בוקר לקחנו טיסה כי לאל קלאפטה בדרום ארגנטינה..
נחתנו בבוקר באל קלאפטה והלכנו לבדוק מתי יוצא האוטובוס לפורטו נאטלס שבצי'לה הסתבר שרק אחרי צהריים יוצא אוטובוס אז החלטנו לנסות את מזלנו בטרמפים... לא הלך... חזרנו לסגור אוטובוס והיתברר שכל הכרטיסים להיום ומחר נמכרו.. לעזאזל... הבנו על בשרנו שבאזורים האלה צריך לסגור כרטיס כמה ימים מראש... זה היה גם יום ראשון אז הכל היה סגור כמעט... מזג האוויר היה טוב אז הרשנו לעצמנו לישון בקמפינג נחמד מתחת לעץ דודבדנים עמוס פירות טעימים..( רק מהכמות פירות שאכלנו כיסנו את העלות הסימלית של הקמפינג... ) למחרת קמנו והצלחנו למצוא אוטובוס שיוצא בארבע בצהריים..
סגרנו כרטיס הכנו אוכל ונסענו לצילה... אחרי איזה שש שעות קצת שבילי עפר ומעבר גבול נידח מצאנו את עצמנו בפורטו נאטאלס עיירה נידחת ושוממת שכל עצם קיומה הוא בסיס לפארק הלאומי טורס דל פיינה.. יש שם הוסטלים וחנויות ציוד טיולים בכל פינה... אנחנו לא היינו צריכים כלום אז ישר התארגנו על כרטיסים לפארק וחזרה ממנו לארגנטינה( למדנו לקח שחייבים להזמין מיד כרטיסים חזרה..)
על הבוקר יצאנו לפארק.. הצ'ילאנים בנו תעשייה שלמה של סחיטת כסף מתיירים בחסות הפארק.. כניסה הסעה לינה כל דבר עולה כסף אבל שיהיה.. איך שהגענו שמנו את התיקים הגדולים באוהל ועלינו לתצפית על הטורסים שזה זוג עמודי סלע עצומים שהקנו לפארק את שמו... בגובה כולל של 2800+- מתוכם 800 מטר צוק אדיר הדרך לשם פשוט מדהימה.. הרים עצומים עם שלג עד.. לגונות בצבע תורכיז תכלת משגע, מפלים, ומים זורמים בכל פינה, פשוט יפיפייה... הגענו לתצפית נישנישו איזה טונה היצתלמנו והיתגלגנו חזרה לקמפ... עלות השינה בקמפ היא 7000 ציליאן.. משהו כמו 40 שקל.. הבטנו ימינה שמאלה ופשוט נכנסנו.. שילמנו מספיק בכניסה.. פגשנו שם איזה גרמני על ק.ט.מ. שחוצה את כל אמריקה בחמישה חודשים.. ישר חשבתי על צבידי חח
למחרת המשכנו במסלול שעובר בנופים משגעים.. כל מקום יש ביקתות יפות ואווירה טובה עם המון מטיילים.. כל מטר אתה אומר הולה הולה...
ויתרנו על חלק קטן מהמסלול מחוסר זמן והמשכנו לקמפינג בסוף המסלול.. התרגיל מאתמול עבד גם היום... בבוקר השארנו את האוהל עם התיקים ועלינו לכייון התצפית על קרחון גריי שזה קרחון ענק שהוא חלק משדה קרחונים השלישי בגודלו בעולם אחרי הקטבים... היה יפיפה והחלטנו להמשיך עוד שישה ק"מ עד לקרחון עצמו... היה שווה.. בירה קרה במחיר מופקע והיתקפלנו לפורטו נאטלס עם איזה מעבורת.... למחרת לקחנו אוטובוס חזרה לאל קלאפטה במטרה לעשות שם את השבת.. מצאנו כמה ישראלים נחמדים עשינו ארוחת שבת ביחד ואפילו קיבלנו מהם מתנה חצי נקניק משומר מהארץ .. מצרך נדיר לשומרי כשרות ביבשת... יום ראשון לקחנו אוטובוס לאל צאלטן.. כפר קטן ויפיפייה.. גן עדן למטרקים.. הכל בחינם כל המסלולים יוצאים מהכפר נוף יפיפייה ואווירה רגועה.. איך שהגענו בנינו אוהל בקמפינג נחמד וזול של כל מיני מקומיים שבאים לעשות טיפוסי הרים ויצאנו לתצפית על הפיץ רוי שזה הר ענק בגובה של 3400+-משהו מדהים יותר אהבתי אותו מהטורוסים... היה קצת עננים בראשו וזה נתן לו מראה מלכותי כזה..( איזה היתפייטות.. ) אחרי הירידה החלטנו להיתארגן על טרק שנקרא מעבר הרוחות או פסו דל ווינטו שזה אוכף ענק בהרים שנותן תצפית מדהימה על חלק משדה הקרח שסיפרתי עליו למעלה... מיסתבר שצריך לשכור ריתמה וחבל ולהרשם בכניסה לטרק עם הציוד.. לא התחשק לנו.. קנינו חבל שש מטר ומצאנו מסלול עוקף דרך התצפית על סרו טורה שזה גם שפיץ מטורף בגובה 3000 ומשהו מטר... מהתצפית אמור לעלות שביל לאוכף שמחבר אותנו לערוץ ממנו עולים למעבר הרוחות אילתרנו חצייה של הערוץ בעזרת חבל וגזע עץ והתחלנו לחפש את השביל.... מיסתבר שהוא לא קיים בשטח.. לעזאזל... אין ברירה עוד שעתיים חושך אז פשוט עולים בדוח בסבך ובדרדרת... מאתגר.. סיימנו את הפס וגלשנו במהירות לערוץ מצאנו פינה נפלאה עם ערוץ קטנטן והתארגנו על מדורה עם פיתות על גחלים.. היה נפלא.. למחרת קמנו בנחת והתחלנו לעלות לכיוון הפס.. בדרך יש ערוץ גועש שצריך לחצות בעזרת ריתמה.. לא היה לנו אז נאלצנו לחצות ברגל המים פשוט יצאו מקרחון לידו והיו קפואים ברמה שלא תאומן... אחרי היתאוששות קלה עלינו לפס.. מזג האוויר היה מדהים כמו גם הראות.. שדה קרח עצום ובראשיתי.. מדהים.. לאחר קפה טוב מול הנוף התחלנו לרדת ועשינו את הלילה בעוד פינה יפיפייה.. היום השלישי היה מינהלתי והחלטנו להריץ אותו כדי לנוח ביום חמישי כהוגן... לאחר עלייה קטנה עלינו לתצפית מדהימה על לגונה/אגם עצום באורך 80 קמ משם בירידה תלולה לחוף והתחלנו להיתגלגל לאל צאלטן.. הגענו כמעט לאל צאלטן והחלטה לישון בצד הדרך בידיעה שהרכב הראשון יעיר אותנו.. זה עבד... עייפים אך מרוצים הגענו היתפנקנו כמה שאפשר על אוכל ובעיקר נחנו... בערב לקחנו אוטובוס לעיירת גבול ארגנטינאית שנקראת לוס אנטיגוס במקום אוטובוס הגיע מניבוס ומצאנו את עצמו מיטלטלים 5 שעות במיניבוס חבוט..
היום אני סוגר שלושה שבועות לטיול נכנסים פה לקצב הדרום אמריקאי לאט לאט הכל פה באיזי ואנשים פה לא ממהרים לשום מקום.. כל מעבר גבול לוקח שעות וצריך לדעת להנות מהנחת... שיהיה שבת שלום לכולם... תמונות נורמליות יעלו בהמשך שיהיה לי גישה למחשב...
מה ששמץי כאן זה תמונות מהפלאפון העליונות צולמו בפיץ רוי והתחתונות בטרק פסו דל ויינטו
 |
| קרחון בדרך לפס |
 |
| סרו פיץ רוי עם כתר עננים לראשו |
 |
| הלגונה מתחת לפיץ רוי |
 |
| מעבר מאולתר בדרך לפס |
 |
| פס הרוחות! |
