אחרי שנרגעתי ממסיבת פורים התחלתי לברר על טרקים ושותפים לטיול פה באזור לאחר כמה בירורים עם חברים ועיון במפות נוצר רעיון... היעד הסופי הוא המאצ'ו פיצ'ו אולי האתר הכי מפורסם ביבשת.. השאלה זה איך להגיע אליו... הדרך הקלה והיקרה היא עם רכבת מקוסקו שעולה 120(!) דולר כמובן שירד מהפרק... רוב המטיילים חסרי האמצעים עושים את הדרך באמצעות וואנים... הבעיה היא שהדרך ברכב ארוכה מאוד ומתישה מלאה סיבובים וקפיצות שבסופם יש ללכת 10 ק"מ עד למתחת למאצ'ו פיצ'ו כי אין גישה לשם עם רכב... וכמובן יש את האופציה להגיע ברגל או דרך האינקה טרייל שזה מסלול ממוסחר ויקר שצריך לשלם המון כסף בשבילו וגם צריך להרשם מראש... טרק נוסף הוא הסלקנטאי שזה בעצם ההר הכי גבוה באזור... הטרק עובר מתחתיו בפס יפה ואח"כ יורד לעמק יחסית משעמם שבו הולכים עד להידרו אלקטיקו שזו הנקודה שממנה מתחילים ללכת ברגל עד למאצ'ו פיצ'ו...
בקיצור עלה בי רעיון לחבר שלוש טרקים להתחיל בטרק שנקרא צ'וקיקיראו שזה עוד אתר אינקה שהיתגלה רק ב2002 כפר שנבנה גם כמו המאצ'ו פיצ'ו בגובה רב והישתמר יפה רוב האנשים עושים את הטרק הלוך חזור אך יש אופצייה קשה ולא מומלצת להמשיך משם עוד יומיים שלושה ולהתחבר לסלקנטאי משם חשבתי או לנסות להיתחבר לאינקה טרייל או להמשיך כמו כולם להידרו... הרעיון היה לצאת בראשון לעשות שבת באגואס קליינט שהיא עיירת תיירים מתחת למאצ'ו פיצ'ו ולעלות בראשון... נשמע מצוין עכשיו צריך למצוא משוגעים לדבר... מזל שיש בית חב"ד... בשבת פגשתי את אורון בחור דתי בן 29 שגר בירושלים שקפץ פה לכמה חודשים וסיכמנו לצאת ביחד ביום ראשון הגיע גם יוגב בחור בן 26 קצין בחיל הים שנמצא בחל"ת וטייל עם אורון באישוויה וככה נוצרה שלישייה מעיינינת שהכירה אתמול ויוצאת לטרק של שבוע ביחד...
יום ראשון
היום הוקדש ברובו לקניות ולבירורים על דרכי הגעה וכו.. היצטיידנו לארבע ימים באופן בסיסי ובנינו להשלים את שאר הדברים בדרך מהכפריים השגנו מפה הכנו את הציוד ובאזור 14 יצאנו לתחנה מרכזית משם לקחנו אוטובוס לכיוון העיירה קוצ'רה האוטובוס לא הגיע עד לשם לכן המשכנו עם מונית עד לעיירה.. כל הדרך היו ברקים מטורפים ולרגע פחדתי שאיזה ברק הולך לשפד אותנו.. בכל אופן לאחר שהגענו בשלום הנהג לקח אותנו לאיזה הוספדחה ולאחר מיקוח קטן סיכמנו על שינה ב10 סול ללילה וקבענו גם עם עוד מונית שתקפיץ אותנו מחר 10 ק"מ לתחילת המסלול(גם ככה יש לנו מלאא הליכה חבל לבזבז תכוח על שבילי עפר...)
פסטה עם רוטב סגרה תפינה ויאאלה לישון.. מחר צריך הרבה כח
יום שני
קמנו מוקדם מאוד(בפטגוניה הימים מאוד ארוכים אז הרשתי לעצמי לקום מאוחר ולפעמים להתחיל תטיול ב11.. פה ב 18:30 כבר חושך אם לא נצא על הבוקר כל היום יילך) הנהג חיכה לנו החוץ ולאחר 40 דקות הגענו לתחילת המסלול מולנו התנשא בכל עוצמתו רכס הסלקנטאי(6200 מטר) ולמטה היתחתר בעוצמה נהר האופירימק בגובה 1500 בערך... ההפרשי גבהים פשוט עצומים... אנחנו אמורים לרדת היום מ3000 ל1500 לחצות את האופירימק ולעלות בחזרה ל3000 לכיוון הצ'וקיקראו 21 ק"מ מפרכים... התיקים היו כבדים ואני גם לא עשיתי טרק עצמאי הרבה זמן... בבוליביה הכל היה כמעט דרך סוכנות עם תיקים קלים.. כל הנתונים האלה גרמו ליום הזה להיות קשה... הדרך היתפתלה למטה לכיוון הנהר והנוף היה אדיר... פרו מדינה פשוט יפה אין מילים... לקראת 12 הגענו לנהר והחלטנו לעצור לארוחת צהריים ומנוחה כי היה פשוט חם מאוד ולא התחשק לנו לעלות 1500 מטר בחום... באזור 14 התחלנו את העלייה לא היה פשוט בכלל החום והתיק פשוט התישו אותי.. השתרכתי מאחור ועליתי לאט לאט... לאחר איזה שעה שבקושי התקדמנו הבנו שלא נגיע לאן שתיכננו היום וקבענו מקום אחר לאט לאט החום ירד וניהיה יותר קל אבל עדיין לא היה פשוט... באיזשהו שלב ירד החושך והיינו ממש קרובים... את ה700 מטר האחרונים פשוט זחלתי אבל גם הם כל דבר קשה ניגמרו בסוף.. הגענו למין כפרון ותמורת 5 סול לכולם קיבלנו בקתה לבנות בתוכה את האוהל אורון ויוגב בשלנים מעולים ככה שנהנו מארוחה טובה של מרק ואורז... אחרי כל האנרגיה שהוצאנו זה היה מעדן... החלטנו למחרת לנסות לברר על אופציה של חמר שייסחוב לנו את התיקים כי מצפות לנו עוד עליות יותר קשות...
יום שלישי
על הבוקר קמנו ואחרי קפה טוב ניסינו לברר על חמר אולם המקטמיין לא הביעו עיניין להתקדם איתנו הלאה.. יש להם מספיק תיירים על הציר הרגיל.. בלית ברירה המשכנו עם התיקים שהמטרה היא לבקר באתר ולהמשיך עד לכפר שנקרא מאזול... הדרך היתה מדהימה עוברת על צלע הר וכל כמה זמן חוצים ערוץ מים יפיפייה עברנו בתחנת ביקורת של האתר שילמנו 55 סול לכניסה והתחלנו לטפס.. לאחר כחצי שעה הגענו לאתר ארוחת בוקר טובה ועלינו לתצפית על כל האתר... האינקה האלה ידעו לבנות במקומות מדהימים.. כל הכפר נבנה על אוכף מדהים שצופה על הנחלים למטה.. פשוט יפה... אחרי שבאנו להמשיך גילינו שלי ולאורון נגמר המים והתיעכבנו שעה עד שירדנו למלא מים.. שוב פעם הערכת מצב שמגלה שלא נתחיל את העלייה היום מה שאומר שלמחרת יש לנו 2300(!) מטר טיפוס איזה כיף.... התחלנו לרדת לכיוון ריו בלנקו שזורם בגובה 1850 הנוף היה מהמם ערוצים ונחלים שיורדים מראשי ההרים ויוצרים עשרות מפלים לאט הירידה היתה יחסית נוחה ולאחר מעבר בעוד אתר אינקה נטוש היתמקמנו לשנת לילה על גדות הנחל... המים היו מעולים ולאחר רחצה מפנקת היתפנקנו על פוקפורן אורז וטונה מבושלת עם בצל... מעדן...
יום רביעי
בחמש וחצי כבר היינו על הרגליים.. יום קשה מצפה לנו... אחרי שחור חזק ואיזה חטיף אנרגיה התחלנו לטפס התחנה הבאה שלנו היתה כפר בשם מאזול... היינו מוכנים והגוף קצת היתחשל אז העליה זרמה בסה"כ.. ב11 היינו כבר בכפר אחרי א. בוקר... הכפר המפואר היה בסה"כ שני בקתות מאוכלסות בפראוני חסר שיניים שכל תפקידו הוא לסלק את הציפורים מהדונם וחצי תירס שהוא מגדל במורדות של ההר... בסה"כ מה רע לו... אשכרה הבנאדם שם לבד מול ההרים המטורפים האלה וכל עיסוקו בחיים זה כמה קלחי תירס... הזוי... לאחר עסקת חליפין של תירס תמורת אוראו מילוי מים ומנוחה קלה המשכנו לטפס לכיוון הפס שלנו שבגובה 4200 הגובה והעילייה קצת העיקו אבל לאחר חיזוק של טחינה טובה הגענו לפס סביבות 17 לאחר עשר שעות עליה... הנוף היה עוצר נשימה רכס עצום התנשא מולנו ואלפי מטריםמתחתיו התחתר בעוצמה ערוץ נחל שופע... ללא ספק היה שווה... מכאן הדרך זרמה לכיוון יאנמה ירידה קלילה של 700 מטר... עם אור אחרון הגענו לכפר ותמורת פחות מעשר סול קיבלנו חדר ומטבח... מדהים מה המקומיים פה יעשו בשביל כמה גרושים... היה אחלה ערב... עם תפריט רגיל של אורז ומרק בסופו התפללונקנו על ובירה...
יום חמישי
השכמה בנוהל ב 05:30 קפה ולדרך... היום יש לנו פס של 4700 עם הבטחה לנוף אדיר של הסלקנטאי השרירים והגוף היו עייפים מהעלייה אתמול והתנהלנו די בעצלתיים... מולנו עברה שיירת כפריים עם סוסים ופרדות, ברור קצר העלה שהם בדרך לטוטרה... משם הם ממשיכים לטרק של הסלקנטאי לסחוב תיקים לתיירים... מיקוח קטן ותמורת כמה סולים קיבלנו פרד למוצ'ילות ועוד פרד לרכיבה... הנוף השתנה קצת... טיפסנו במן עמק רחב ידיים שמסביב נשארה התפאורה של ההרים והמפלים... ב11 עצרנו להפסקת קפה עם המקומיים שהביעו את פליאתם מהגזייה והטלפונים המשוכללים... איזה פערים... לקראת 1 הגענו לפס... הכל היה ערפל ולא ראינו ממטר.. איזה בעסה.. אבל לא נורא יש גם פסים כאלה תחת הערפל הכבד ירדנו לכיוון טוטרה.. סביבות 14 נפרדנו מהכפריים לשלום בטוטרה.. החלטנו לקחת מכאן תחבורה ציבורית להידרו אלקטריקו וויתרנו על הפס של הסלקנטאי מחוסר ברירה וגם קצת מחוסר כח... בירור עם המקומיים שהתארחנו אצלם העלה שהאוטובוס יוצא רק מחר ב 05:30 מה שהשאיר לנו המון זמן... הכנו שוב פעם מרק בירה ופוקפורן במטבח מוזנח שבין הרגליים מסתובבים לנו חזירים תרנוגלי הודו ושאר מרעין בישין....
יום שישי - שבת
שש בבוקר יצאנו לדרך של 35 ק"מ שלקחה שלוש שעות של סיבובים ופיתולים ירדנו בעיירה מוזנחת שנקראת סנטה טרזה ולאחר שקשוקה של בוקר לקחנו מונית להידרו משם הצטרפנו לעדת הצועדים במקביל לפסי הרכבת המובילים לעיירה המכונה גם אגואה קליינטס... הדרך עצמה יפה.. חצי טרופית עם המון ערוצים שנשפכים לריו אורובמבה העצום... לאחר שעתיים הגענו לעיירה... כל מהותה של העיירה היא לשמש אכסנייה לבאים למאצ'ו פיצ'ו... המון מסעדות וחנויות מזכרות... מצאנו הוסטל סביר לשישי שבת סגרנו שני לילות ומיהרנו לבשל לשבת... השבת עברה בנעימים ומנוחה אחרי השבוע הקשוח שעברנו.. אורון ויוגב הפגינו יצירתיות בבישולים ובאמת שהיה טעים ומפנק... אפילו ראינו את הקלאסיקו שהוקרן בדיוק שאכלנו א. שבת...
(יש גם יתרונות לשבת בחו"ל....)
יום ראשון
קמנו מוקדם ובשש כבר היינו בדרך למאצ'ו פיצ'ו.. היה לנו כרטיסים להר הגבוה יותר שמאםשר תצפית רחבה על כל האזור... השארנו את התיקים למטה אצל השומר וטיפסנו 40 דקות לאתר עצמו האתר מאובטח כמו מתקן ביטחוני.. החבר'ה יודעים לעשות תיירות.. (150 שקל כניסה לעזאזאל) מהכניסה המשכנו לטפס עוד 45 דקות עד לסרו מאצו פיצ'ו שנושק ל3000.. למטה הכל היה עננים וחיכנו בסבלנות שהם ייתפזרו לאחר חצי שעה נתגלתה התמונה המלאה... זה לא האתר זה המיקום... מעל נחל ענק מוקף בהרים ירוקים האינקה ידעו איפה למקם את הכפרים שלהם... כמה תמונות ויאללה לאתר עצמו.. סיבוב קטן בכפר הנטוש למעט המקדשים שנבנו בצורה מדהימה לא התרשמתי יותר מידי... מצדה יותר חזקה בעיניי... יש שם היסטוריה.. פה אין כלום חוץ מתייריים... בכל אופן עוד כמה תמונות ויאאלה חזרה במקביל לפסי רכבת עד לוואן.. משם שש שעות מייגעות ובתשע בערב נחתנו בקוסקו ישר למקלחת ולדאבל בורגר בבית חב"ד... היה אדיר!
כמו שאתם יודעים שותפי לטיול עד עכשיו (פריד) חוזר לארץ ואני נשאר אז בנתיין עד שאני יימצא שותפים נוספים לטרקים הבאים(אזנגטה בעיקר) אני ממלצר קצת בבית חב"ד.. אוכל טוב ונהנה מהאווירה המעולה שיש בקוסקו... אביב שמח!!
בקיצור עלה בי רעיון לחבר שלוש טרקים להתחיל בטרק שנקרא צ'וקיקיראו שזה עוד אתר אינקה שהיתגלה רק ב2002 כפר שנבנה גם כמו המאצ'ו פיצ'ו בגובה רב והישתמר יפה רוב האנשים עושים את הטרק הלוך חזור אך יש אופצייה קשה ולא מומלצת להמשיך משם עוד יומיים שלושה ולהתחבר לסלקנטאי משם חשבתי או לנסות להיתחבר לאינקה טרייל או להמשיך כמו כולם להידרו... הרעיון היה לצאת בראשון לעשות שבת באגואס קליינט שהיא עיירת תיירים מתחת למאצ'ו פיצ'ו ולעלות בראשון... נשמע מצוין עכשיו צריך למצוא משוגעים לדבר... מזל שיש בית חב"ד... בשבת פגשתי את אורון בחור דתי בן 29 שגר בירושלים שקפץ פה לכמה חודשים וסיכמנו לצאת ביחד ביום ראשון הגיע גם יוגב בחור בן 26 קצין בחיל הים שנמצא בחל"ת וטייל עם אורון באישוויה וככה נוצרה שלישייה מעיינינת שהכירה אתמול ויוצאת לטרק של שבוע ביחד...
יום ראשון
היום הוקדש ברובו לקניות ולבירורים על דרכי הגעה וכו.. היצטיידנו לארבע ימים באופן בסיסי ובנינו להשלים את שאר הדברים בדרך מהכפריים השגנו מפה הכנו את הציוד ובאזור 14 יצאנו לתחנה מרכזית משם לקחנו אוטובוס לכיוון העיירה קוצ'רה האוטובוס לא הגיע עד לשם לכן המשכנו עם מונית עד לעיירה.. כל הדרך היו ברקים מטורפים ולרגע פחדתי שאיזה ברק הולך לשפד אותנו.. בכל אופן לאחר שהגענו בשלום הנהג לקח אותנו לאיזה הוספדחה ולאחר מיקוח קטן סיכמנו על שינה ב10 סול ללילה וקבענו גם עם עוד מונית שתקפיץ אותנו מחר 10 ק"מ לתחילת המסלול(גם ככה יש לנו מלאא הליכה חבל לבזבז תכוח על שבילי עפר...)
פסטה עם רוטב סגרה תפינה ויאאלה לישון.. מחר צריך הרבה כח
יום שני
קמנו מוקדם מאוד(בפטגוניה הימים מאוד ארוכים אז הרשתי לעצמי לקום מאוחר ולפעמים להתחיל תטיול ב11.. פה ב 18:30 כבר חושך אם לא נצא על הבוקר כל היום יילך) הנהג חיכה לנו החוץ ולאחר 40 דקות הגענו לתחילת המסלול מולנו התנשא בכל עוצמתו רכס הסלקנטאי(6200 מטר) ולמטה היתחתר בעוצמה נהר האופירימק בגובה 1500 בערך... ההפרשי גבהים פשוט עצומים... אנחנו אמורים לרדת היום מ3000 ל1500 לחצות את האופירימק ולעלות בחזרה ל3000 לכיוון הצ'וקיקראו 21 ק"מ מפרכים... התיקים היו כבדים ואני גם לא עשיתי טרק עצמאי הרבה זמן... בבוליביה הכל היה כמעט דרך סוכנות עם תיקים קלים.. כל הנתונים האלה גרמו ליום הזה להיות קשה... הדרך היתפתלה למטה לכיוון הנהר והנוף היה אדיר... פרו מדינה פשוט יפה אין מילים... לקראת 12 הגענו לנהר והחלטנו לעצור לארוחת צהריים ומנוחה כי היה פשוט חם מאוד ולא התחשק לנו לעלות 1500 מטר בחום... באזור 14 התחלנו את העלייה לא היה פשוט בכלל החום והתיק פשוט התישו אותי.. השתרכתי מאחור ועליתי לאט לאט... לאחר איזה שעה שבקושי התקדמנו הבנו שלא נגיע לאן שתיכננו היום וקבענו מקום אחר לאט לאט החום ירד וניהיה יותר קל אבל עדיין לא היה פשוט... באיזשהו שלב ירד החושך והיינו ממש קרובים... את ה700 מטר האחרונים פשוט זחלתי אבל גם הם כל דבר קשה ניגמרו בסוף.. הגענו למין כפרון ותמורת 5 סול לכולם קיבלנו בקתה לבנות בתוכה את האוהל אורון ויוגב בשלנים מעולים ככה שנהנו מארוחה טובה של מרק ואורז... אחרי כל האנרגיה שהוצאנו זה היה מעדן... החלטנו למחרת לנסות לברר על אופציה של חמר שייסחוב לנו את התיקים כי מצפות לנו עוד עליות יותר קשות...
יום שלישי
על הבוקר קמנו ואחרי קפה טוב ניסינו לברר על חמר אולם המקטמיין לא הביעו עיניין להתקדם איתנו הלאה.. יש להם מספיק תיירים על הציר הרגיל.. בלית ברירה המשכנו עם התיקים שהמטרה היא לבקר באתר ולהמשיך עד לכפר שנקרא מאזול... הדרך היתה מדהימה עוברת על צלע הר וכל כמה זמן חוצים ערוץ מים יפיפייה עברנו בתחנת ביקורת של האתר שילמנו 55 סול לכניסה והתחלנו לטפס.. לאחר כחצי שעה הגענו לאתר ארוחת בוקר טובה ועלינו לתצפית על כל האתר... האינקה האלה ידעו לבנות במקומות מדהימים.. כל הכפר נבנה על אוכף מדהים שצופה על הנחלים למטה.. פשוט יפה... אחרי שבאנו להמשיך גילינו שלי ולאורון נגמר המים והתיעכבנו שעה עד שירדנו למלא מים.. שוב פעם הערכת מצב שמגלה שלא נתחיל את העלייה היום מה שאומר שלמחרת יש לנו 2300(!) מטר טיפוס איזה כיף.... התחלנו לרדת לכיוון ריו בלנקו שזורם בגובה 1850 הנוף היה מהמם ערוצים ונחלים שיורדים מראשי ההרים ויוצרים עשרות מפלים לאט הירידה היתה יחסית נוחה ולאחר מעבר בעוד אתר אינקה נטוש היתמקמנו לשנת לילה על גדות הנחל... המים היו מעולים ולאחר רחצה מפנקת היתפנקנו על פוקפורן אורז וטונה מבושלת עם בצל... מעדן...
יום רביעי
בחמש וחצי כבר היינו על הרגליים.. יום קשה מצפה לנו... אחרי שחור חזק ואיזה חטיף אנרגיה התחלנו לטפס התחנה הבאה שלנו היתה כפר בשם מאזול... היינו מוכנים והגוף קצת היתחשל אז העליה זרמה בסה"כ.. ב11 היינו כבר בכפר אחרי א. בוקר... הכפר המפואר היה בסה"כ שני בקתות מאוכלסות בפראוני חסר שיניים שכל תפקידו הוא לסלק את הציפורים מהדונם וחצי תירס שהוא מגדל במורדות של ההר... בסה"כ מה רע לו... אשכרה הבנאדם שם לבד מול ההרים המטורפים האלה וכל עיסוקו בחיים זה כמה קלחי תירס... הזוי... לאחר עסקת חליפין של תירס תמורת אוראו מילוי מים ומנוחה קלה המשכנו לטפס לכיוון הפס שלנו שבגובה 4200 הגובה והעילייה קצת העיקו אבל לאחר חיזוק של טחינה טובה הגענו לפס סביבות 17 לאחר עשר שעות עליה... הנוף היה עוצר נשימה רכס עצום התנשא מולנו ואלפי מטריםמתחתיו התחתר בעוצמה ערוץ נחל שופע... ללא ספק היה שווה... מכאן הדרך זרמה לכיוון יאנמה ירידה קלילה של 700 מטר... עם אור אחרון הגענו לכפר ותמורת פחות מעשר סול קיבלנו חדר ומטבח... מדהים מה המקומיים פה יעשו בשביל כמה גרושים... היה אחלה ערב... עם תפריט רגיל של אורז ומרק בסופו התפללונקנו על ובירה...
יום חמישי
השכמה בנוהל ב 05:30 קפה ולדרך... היום יש לנו פס של 4700 עם הבטחה לנוף אדיר של הסלקנטאי השרירים והגוף היו עייפים מהעלייה אתמול והתנהלנו די בעצלתיים... מולנו עברה שיירת כפריים עם סוסים ופרדות, ברור קצר העלה שהם בדרך לטוטרה... משם הם ממשיכים לטרק של הסלקנטאי לסחוב תיקים לתיירים... מיקוח קטן ותמורת כמה סולים קיבלנו פרד למוצ'ילות ועוד פרד לרכיבה... הנוף השתנה קצת... טיפסנו במן עמק רחב ידיים שמסביב נשארה התפאורה של ההרים והמפלים... ב11 עצרנו להפסקת קפה עם המקומיים שהביעו את פליאתם מהגזייה והטלפונים המשוכללים... איזה פערים... לקראת 1 הגענו לפס... הכל היה ערפל ולא ראינו ממטר.. איזה בעסה.. אבל לא נורא יש גם פסים כאלה תחת הערפל הכבד ירדנו לכיוון טוטרה.. סביבות 14 נפרדנו מהכפריים לשלום בטוטרה.. החלטנו לקחת מכאן תחבורה ציבורית להידרו אלקטריקו וויתרנו על הפס של הסלקנטאי מחוסר ברירה וגם קצת מחוסר כח... בירור עם המקומיים שהתארחנו אצלם העלה שהאוטובוס יוצא רק מחר ב 05:30 מה שהשאיר לנו המון זמן... הכנו שוב פעם מרק בירה ופוקפורן במטבח מוזנח שבין הרגליים מסתובבים לנו חזירים תרנוגלי הודו ושאר מרעין בישין....
יום שישי - שבת
שש בבוקר יצאנו לדרך של 35 ק"מ שלקחה שלוש שעות של סיבובים ופיתולים ירדנו בעיירה מוזנחת שנקראת סנטה טרזה ולאחר שקשוקה של בוקר לקחנו מונית להידרו משם הצטרפנו לעדת הצועדים במקביל לפסי הרכבת המובילים לעיירה המכונה גם אגואה קליינטס... הדרך עצמה יפה.. חצי טרופית עם המון ערוצים שנשפכים לריו אורובמבה העצום... לאחר שעתיים הגענו לעיירה... כל מהותה של העיירה היא לשמש אכסנייה לבאים למאצ'ו פיצ'ו... המון מסעדות וחנויות מזכרות... מצאנו הוסטל סביר לשישי שבת סגרנו שני לילות ומיהרנו לבשל לשבת... השבת עברה בנעימים ומנוחה אחרי השבוע הקשוח שעברנו.. אורון ויוגב הפגינו יצירתיות בבישולים ובאמת שהיה טעים ומפנק... אפילו ראינו את הקלאסיקו שהוקרן בדיוק שאכלנו א. שבת...
(יש גם יתרונות לשבת בחו"ל....)
יום ראשון
קמנו מוקדם ובשש כבר היינו בדרך למאצ'ו פיצ'ו.. היה לנו כרטיסים להר הגבוה יותר שמאםשר תצפית רחבה על כל האזור... השארנו את התיקים למטה אצל השומר וטיפסנו 40 דקות לאתר עצמו האתר מאובטח כמו מתקן ביטחוני.. החבר'ה יודעים לעשות תיירות.. (150 שקל כניסה לעזאזאל) מהכניסה המשכנו לטפס עוד 45 דקות עד לסרו מאצו פיצ'ו שנושק ל3000.. למטה הכל היה עננים וחיכנו בסבלנות שהם ייתפזרו לאחר חצי שעה נתגלתה התמונה המלאה... זה לא האתר זה המיקום... מעל נחל ענק מוקף בהרים ירוקים האינקה ידעו איפה למקם את הכפרים שלהם... כמה תמונות ויאללה לאתר עצמו.. סיבוב קטן בכפר הנטוש למעט המקדשים שנבנו בצורה מדהימה לא התרשמתי יותר מידי... מצדה יותר חזקה בעיניי... יש שם היסטוריה.. פה אין כלום חוץ מתייריים... בכל אופן עוד כמה תמונות ויאאלה חזרה במקביל לפסי רכבת עד לוואן.. משם שש שעות מייגעות ובתשע בערב נחתנו בקוסקו ישר למקלחת ולדאבל בורגר בבית חב"ד... היה אדיר!
כמו שאתם יודעים שותפי לטיול עד עכשיו (פריד) חוזר לארץ ואני נשאר אז בנתיין עד שאני יימצא שותפים נוספים לטרקים הבאים(אזנגטה בעיקר) אני ממלצר קצת בבית חב"ד.. אוכל טוב ונהנה מהאווירה המעולה שיש בקוסקו... אביב שמח!!
![]() |
צ'וקיקיראו |
![]() |
סרו מאצ'ו פיצ'ו |
![]() |
מאצ'ו פיצ'ו |