צ'וקיקיראו - יאנמה- למאצ'ו פיצ'ו בדרך הקשה

אחרי שנרגעתי ממסיבת פורים התחלתי לברר על טרקים ושותפים לטיול פה באזור לאחר כמה בירורים עם חברים ועיון במפות נוצר רעיון...  היעד הסופי הוא המאצ'ו פיצ'ו אולי האתר הכי מפורסם ביבשת..  השאלה זה איך להגיע אליו...  הדרך הקלה והיקרה היא עם רכבת מקוסקו שעולה 120(!) דולר כמובן שירד מהפרק...  רוב המטיילים חסרי האמצעים עושים את הדרך באמצעות וואנים...  הבעיה היא שהדרך ברכב ארוכה מאוד ומתישה מלאה סיבובים וקפיצות שבסופם יש ללכת 10 ק"מ עד למתחת למאצ'ו פיצ'ו כי אין גישה לשם עם רכב...  וכמובן יש את האופציה להגיע ברגל או דרך האינקה טרייל שזה מסלול ממוסחר ויקר שצריך לשלם המון כסף בשבילו וגם צריך להרשם מראש...  טרק נוסף הוא הסלקנטאי שזה בעצם ההר הכי גבוה באזור...  הטרק עובר מתחתיו בפס יפה ואח"כ יורד לעמק יחסית משעמם שבו הולכים עד להידרו אלקטיקו שזו הנקודה שממנה מתחילים ללכת ברגל עד למאצ'ו פיצ'ו...
בקיצור עלה בי רעיון לחבר שלוש טרקים להתחיל בטרק שנקרא צ'וקיקיראו שזה עוד אתר אינקה שהיתגלה רק ב2002 כפר שנבנה גם כמו המאצ'ו פיצ'ו בגובה רב והישתמר יפה רוב האנשים עושים את הטרק הלוך חזור אך יש אופצייה קשה ולא מומלצת להמשיך משם עוד יומיים שלושה ולהתחבר לסלקנטאי משם חשבתי או לנסות להיתחבר לאינקה טרייל או להמשיך כמו כולם להידרו...  הרעיון היה לצאת בראשון לעשות שבת באגואס קליינט שהיא עיירת תיירים מתחת למאצ'ו פיצ'ו ולעלות בראשון...  נשמע מצוין עכשיו צריך למצוא משוגעים לדבר...  מזל שיש בית חב"ד...  בשבת פגשתי את אורון בחור דתי בן 29 שגר בירושלים שקפץ פה לכמה חודשים וסיכמנו לצאת ביחד ביום ראשון הגיע גם יוגב בחור בן 26 קצין בחיל הים שנמצא בחל"ת וטייל עם אורון באישוויה וככה נוצרה שלישייה מעיינינת שהכירה אתמול ויוצאת לטרק של שבוע ביחד...
יום ראשון 
היום הוקדש ברובו לקניות ולבירורים על דרכי הגעה וכו..  היצטיידנו לארבע ימים באופן בסיסי ובנינו להשלים את שאר הדברים בדרך מהכפריים השגנו מפה הכנו את הציוד ובאזור 14 יצאנו לתחנה מרכזית משם לקחנו אוטובוס לכיוון העיירה קוצ'רה האוטובוס לא הגיע עד לשם לכן המשכנו עם מונית עד לעיירה..  כל הדרך היו ברקים מטורפים ולרגע פחדתי שאיזה ברק הולך לשפד אותנו..  בכל אופן לאחר שהגענו בשלום הנהג לקח אותנו לאיזה הוספדחה ולאחר מיקוח קטן סיכמנו על שינה ב10 סול ללילה וקבענו גם עם עוד מונית שתקפיץ אותנו מחר 10 ק"מ לתחילת המסלול(גם ככה יש לנו מלאא הליכה חבל לבזבז תכוח על שבילי עפר...)
פסטה עם רוטב סגרה תפינה ויאאלה לישון..  מחר צריך הרבה כח
יום שני
קמנו מוקדם מאוד(בפטגוניה הימים מאוד ארוכים אז הרשתי לעצמי לקום מאוחר ולפעמים להתחיל  תטיול ב11..  פה ב 18:30 כבר חושך אם לא נצא על הבוקר כל היום יילך) הנהג חיכה לנו החוץ ולאחר 40 דקות הגענו לתחילת המסלול מולנו התנשא בכל עוצמתו רכס הסלקנטאי(6200 מטר) ולמטה היתחתר בעוצמה נהר האופירימק בגובה 1500 בערך...  ההפרשי גבהים פשוט עצומים...  אנחנו אמורים לרדת היום מ3000 ל1500 לחצות את האופירימק ולעלות בחזרה ל3000 לכיוון הצ'וקיקראו 21 ק"מ מפרכים...  התיקים היו כבדים ואני גם לא עשיתי טרק עצמאי הרבה זמן... בבוליביה הכל היה כמעט דרך סוכנות עם תיקים קלים..  כל הנתונים האלה גרמו ליום הזה להיות קשה...  הדרך היתפתלה למטה לכיוון הנהר והנוף היה אדיר...  פרו מדינה פשוט יפה אין מילים...  לקראת 12 הגענו לנהר והחלטנו לעצור לארוחת צהריים ומנוחה כי היה פשוט חם מאוד ולא התחשק לנו לעלות 1500 מטר בחום...  באזור 14 התחלנו את העלייה לא היה פשוט בכלל החום והתיק פשוט התישו אותי..  השתרכתי מאחור ועליתי לאט לאט...  לאחר איזה שעה שבקושי התקדמנו הבנו שלא נגיע לאן שתיכננו היום וקבענו מקום  אחר לאט לאט החום ירד וניהיה יותר קל אבל עדיין לא היה פשוט...  באיזשהו שלב ירד החושך והיינו ממש קרובים...  את ה700 מטר האחרונים פשוט זחלתי אבל גם הם כל דבר קשה ניגמרו בסוף..  הגענו למין כפרון ותמורת 5 סול לכולם קיבלנו בקתה לבנות בתוכה את האוהל אורון ויוגב בשלנים מעולים ככה שנהנו מארוחה טובה של מרק ואורז...  אחרי כל האנרגיה שהוצאנו זה היה מעדן...  החלטנו למחרת לנסות לברר על אופציה של חמר שייסחוב לנו את התיקים כי מצפות לנו עוד עליות יותר קשות...
יום שלישי 
על הבוקר קמנו ואחרי קפה טוב ניסינו לברר על חמר אולם המקטמיין לא הביעו עיניין להתקדם איתנו הלאה..  יש להם מספיק תיירים על הציר הרגיל..  בלית ברירה המשכנו עם התיקים שהמטרה היא לבקר באתר ולהמשיך עד לכפר שנקרא מאזול...  הדרך היתה מדהימה עוברת על צלע הר וכל כמה זמן חוצים ערוץ מים יפיפייה עברנו בתחנת ביקורת של האתר שילמנו 55 סול לכניסה והתחלנו לטפס..  לאחר כחצי שעה הגענו לאתר ארוחת בוקר טובה ועלינו לתצפית על כל האתר...  האינקה האלה ידעו לבנות במקומות מדהימים..  כל  הכפר נבנה על אוכף מדהים שצופה על הנחלים למטה..  פשוט יפה...  אחרי שבאנו להמשיך גילינו שלי ולאורון נגמר המים והתיעכבנו שעה עד שירדנו למלא מים..   שוב פעם הערכת מצב שמגלה שלא נתחיל את העלייה היום מה שאומר שלמחרת יש לנו 2300(!) מטר טיפוס איזה כיף....  התחלנו לרדת לכיוון ריו בלנקו שזורם בגובה 1850 הנוף היה מהמם ערוצים ונחלים שיורדים מראשי ההרים ויוצרים עשרות מפלים לאט הירידה היתה יחסית נוחה ולאחר מעבר בעוד אתר אינקה נטוש היתמקמנו לשנת לילה על גדות הנחל...  המים היו מעולים ולאחר רחצה מפנקת היתפנקנו על פוקפורן אורז וטונה מבושלת עם בצל...  מעדן...
יום רביעי
 בחמש וחצי כבר היינו על הרגליים..  יום קשה מצפה לנו... אחרי שחור חזק ואיזה חטיף אנרגיה התחלנו לטפס התחנה הבאה שלנו היתה כפר בשם מאזול...  היינו מוכנים והגוף קצת היתחשל אז העליה זרמה בסה"כ.. ב11 היינו כבר בכפר אחרי א.  בוקר...  הכפר המפואר היה בסה"כ שני בקתות מאוכלסות בפראוני חסר שיניים שכל תפקידו הוא לסלק את הציפורים מהדונם וחצי תירס שהוא מגדל במורדות של ההר...  בסה"כ מה רע לו...  אשכרה הבנאדם שם לבד מול ההרים המטורפים האלה וכל עיסוקו בחיים זה כמה קלחי תירס...  הזוי... לאחר עסקת חליפין של תירס תמורת אוראו מילוי מים ומנוחה קלה המשכנו לטפס לכיוון הפס שלנו שבגובה 4200 הגובה והעילייה קצת העיקו אבל לאחר חיזוק של טחינה טובה הגענו לפס סביבות 17 לאחר עשר שעות עליה...  הנוף היה עוצר נשימה רכס עצום התנשא מולנו ואלפי מטריםמתחתיו התחתר בעוצמה ערוץ נחל שופע...  ללא ספק היה שווה...  מכאן הדרך זרמה לכיוון יאנמה ירידה קלילה של 700 מטר...  עם אור אחרון הגענו לכפר ותמורת פחות מעשר סול קיבלנו חדר ומטבח... מדהים מה המקומיים פה יעשו בשביל כמה גרושים...  היה אחלה ערב...  עם תפריט רגיל של  אורז ומרק בסופו התפללונקנו על ובירה...
יום חמישי 
השכמה בנוהל ב 05:30 קפה ולדרך...  היום יש לנו פס של 4700 עם הבטחה לנוף אדיר של הסלקנטאי השרירים והגוף היו עייפים מהעלייה אתמול והתנהלנו די בעצלתיים...  מולנו עברה שיירת כפריים עם סוסים ופרדות, ברור קצר העלה שהם בדרך לטוטרה... משם הם ממשיכים לטרק של הסלקנטאי לסחוב תיקים לתיירים...  מיקוח קטן ותמורת כמה סולים קיבלנו פרד למוצ'ילות ועוד פרד לרכיבה...  הנוף השתנה קצת...  טיפסנו במן עמק רחב ידיים שמסביב נשארה התפאורה של ההרים והמפלים... ב11 עצרנו להפסקת קפה עם המקומיים שהביעו את פליאתם מהגזייה והטלפונים המשוכללים...  איזה פערים... לקראת 1 הגענו לפס...  הכל היה ערפל ולא ראינו ממטר..  איזה בעסה..  אבל לא נורא יש גם פסים כאלה תחת הערפל הכבד ירדנו לכיוון טוטרה..  סביבות 14 נפרדנו מהכפריים לשלום בטוטרה..  החלטנו לקחת מכאן תחבורה ציבורית להידרו אלקטריקו וויתרנו על הפס של הסלקנטאי מחוסר ברירה וגם קצת מחוסר כח...  בירור עם המקומיים שהתארחנו אצלם העלה שהאוטובוס יוצא רק מחר ב 05:30 מה שהשאיר לנו המון זמן...  הכנו שוב פעם מרק בירה ופוקפורן במטבח מוזנח שבין הרגליים מסתובבים לנו חזירים תרנוגלי הודו ושאר מרעין בישין....
יום שישי - שבת
שש בבוקר יצאנו לדרך של 35 ק"מ שלקחה שלוש שעות של סיבובים ופיתולים ירדנו בעיירה מוזנחת שנקראת סנטה טרזה ולאחר שקשוקה של בוקר לקחנו מונית להידרו משם הצטרפנו לעדת הצועדים במקביל לפסי הרכבת המובילים לעיירה המכונה גם אגואה קליינטס...  הדרך עצמה יפה..  חצי טרופית עם המון ערוצים שנשפכים לריו אורובמבה העצום...  לאחר שעתיים הגענו לעיירה...  כל מהותה של העיירה היא לשמש אכסנייה לבאים למאצ'ו פיצ'ו...  המון מסעדות וחנויות מזכרות... מצאנו הוסטל סביר לשישי שבת סגרנו שני לילות ומיהרנו לבשל לשבת...  השבת עברה בנעימים ומנוחה אחרי השבוע הקשוח שעברנו..  אורון ויוגב הפגינו יצירתיות בבישולים ובאמת שהיה טעים ומפנק...  אפילו ראינו את הקלאסיקו שהוקרן בדיוק שאכלנו א.  שבת...
(יש גם יתרונות לשבת בחו"ל....)
יום ראשון
קמנו מוקדם ובשש כבר היינו בדרך למאצ'ו פיצ'ו..  היה לנו כרטיסים להר הגבוה יותר שמאםשר תצפית רחבה על כל האזור...  השארנו את התיקים למטה אצל השומר וטיפסנו 40 דקות לאתר עצמו האתר מאובטח כמו מתקן ביטחוני..  החבר'ה יודעים לעשות תיירות..  (150 שקל כניסה לעזאזאל) מהכניסה המשכנו לטפס עוד 45 דקות עד לסרו מאצו פיצ'ו שנושק ל3000..  למטה הכל היה עננים וחיכנו בסבלנות שהם ייתפזרו לאחר חצי שעה נתגלתה התמונה המלאה...  זה לא האתר זה המיקום...  מעל נחל ענק מוקף בהרים ירוקים האינקה ידעו איפה למקם את הכפרים שלהם...  כמה תמונות ויאללה לאתר עצמו..  סיבוב קטן בכפר הנטוש למעט המקדשים שנבנו בצורה מדהימה לא התרשמתי יותר מידי...  מצדה יותר חזקה בעיניי...  יש שם היסטוריה..  פה אין כלום  חוץ מתייריים... בכל אופן עוד כמה תמונות ויאאלה חזרה במקביל לפסי רכבת עד לוואן..  משם שש שעות מייגעות ובתשע בערב נחתנו בקוסקו ישר למקלחת ולדאבל בורגר בבית חב"ד... היה אדיר!
כמו שאתם יודעים שותפי לטיול עד עכשיו (פריד)  חוזר לארץ ואני נשאר אז בנתיין עד שאני יימצא שותפים נוספים לטרקים הבאים(אזנגטה בעיקר)  אני ממלצר קצת בבית חב"ד..  אוכל טוב ונהנה מהאווירה המעולה שיש בקוסקו...  אביב שמח!!

צ'וקיקיראו 

סרו מאצ'ו פיצ'ו 

מאצ'ו פיצ'ו 

טורו טורו-נהרות-קוסקו

אהלן לכולם...  אני נמצא כרגע בקוסקו המדהימה עיר פשוט יפה (לפחות האזור התיירותי...) מתאושש מהמסיבת פורים בבית חב"ד (לא זוכר יותר מידי....)  בכל מיקרה לאחר שלא מצאתי קבוצה נורמלית לצאת איתה לטרק נהרות של שאול החלטנו אני ואלישע לצאת לטרק באזור כפר שנקרא טורו טורו שאול המליץ לנו על קניון שנמצא כמה ק"מ לפני הכפר...  לאחר ארוחת ערב טובה בבית חב"ד יצאנו בנסיעת לילה לעיר שנקראת קוצ'ובמבה הגענו בארבע בבוקר לקחנו מונית לטרמינל לכיוון טורו טורו בשעה שש נפתח המשרד קנינו כרטיס לכפר שנקרא חוליו צ'יקו וחיכנו שלוש שעות עד שהוואן יתמלא...  לאחר שלוש היתעפצות יצאנו בנסיעה מתישה של עוד ארבע שעות והגענו לכפר התחלנו לטפס לכיוון הקניון...  הנוף שונה...  הרבה מצלעת כמו במכתש ולמעלה רמה חקלאית...   העלייה היתה קשה מאוד היינו עייפים מהנסיעות והיה חם מאוד ולא מצאנו את השביל שמטפס לרמה...  לאחר שעה בערך התחברנו אליו והמעלה ניהיה יותר נורמלי לאחר עוד שעתיים בערך הגענו לרמה חקלאית יפה מאוד חלקות קטנות משובצות עם בקתות חמר...  פגשנו מקומית שלא מדבר ספרדית אלה את השפה המקומית שנקראת קוצ'מה(משהו כזה)...  והיא הביאה לנו תפוחי אדמה אפויים ניסנו להבין ממנה ללא הצלחה איפה השביל לטורו טורו המשכנו לכיוון הקניון...  התצפית עליו ממש יפה...  מצאנו איזה חצר נטושה אכלנו את האוכל הרישמי בטרקים(פסטה טונה...) ונפלנו גמורים...  בבוקר קמנו וירדנו לערוץ שנופל לקניון הנוף הזכיר קצת את וואדי קלט אכלנו ארוחת בוקר והמשכנו לקניון הגדול הגענו לאחלה בריכה ומפל ישבנו שם איזה שעתיים היה ממש כיף...  לאחר היתרעננות חיפשנו קצת את השביל ועלינו לצד השני לכיוון טורו טורו שמה גם היה נוף יפה כמו בצד השני...  החלטנו לחזור לכיוון הכפר מצאנו שביל נח וירדנו ביחד עם העננים שהורידו עלינו קצת גשם...  הגענו לכפר והיתברר שהאוטובוס יוצא רק מחר..  למזלנו עבר טנדר שהסכים לקחת אותנו מאחורה עד לקוצ'במבה הדרך היתה מלאה סיבובים קפיצות ובוץ ולאחר כמה שעות הגענו לקוצ'במבה ולקחנו אוטובוס לילה חזרה ללה פז הגענו בבוקר והלכנו עם החבדניקים לקהילה היהודית המקומית היה חוויה ראשונה כמעט לראות יהודים בגולה(חוץ מבואונס)  היה מעורר מחשבות...  מה לעזאל יש להם לחפש פה?  בכל מיקרה חזרנו לאזור והתחלנו לחפש שותפים לשבוע הבא לשיט נהרות התארגנו על חברה טובים וישבנו עם שאול על המסלול...  לאחר שישי שבת בבית חב"ד הגענו לשאול בראשון ויצאנו עמוסים לכיוןן העיירה קראנבי הדרך היתה פשוט סיוטית מלאה סיבובים על פני התהום וצרה מאוד באזור שם נוסעים בצד שמאל של הכביש כדי שהנהג יראה את הסוף של הדרך אז בתור מי שלא רגיל זה מפחיד מאוד...  בכל מיקרה לקראת ערב הגענו לקראנבי שם המשכנו בכמה מוניות לגשר על שפך של הנהר שהיינו אמורים לטייל בו...  בכל מיקרה קצת מבאס לשרוף יום שלם אבל זה מה יש..  למחרת המדריך טען שהדרך נחסמה במפולת לכן צריך להמשיך ברגל חמש שש שעות...  מה שלא היה בתיכנון..  לאחר קצת וויכוחים יצרנו קשר עם שאול וסיכמנו שהמונית תיקח את שאר הציוד ואנחנו נמשיך ברגל...  לקראת אחת הגענו למקום...  האזור ממש יפה..  אזור הררי מכוסה ירוק עד ובוואדי זורם נחל שלא מבייש את הבנייאס היתקדמנו לאזור עם מפרץ והקמנו את המחנה...  עלינו במעלה הנחל ניפחנו אבובים וירדנו במורד הנחל..  היה אדיר....  למחרת היינו אומרים לצאת לטיול יום בקניון יפה שנמצא במעלה הנחל...  היציאה היתה מאוחרת... בכללי זה שונה מאוד בלילות יושבים סביב מדורה עם קצת שתיה ובבוקר יוצאים ממש מאוחר...  בכללי זה קצת מזכיר שבוע נופש בירדן...  בכל אופן עלינו במעלה הנחל איזה שעה וחצי השארנו את האבובים באיזה נקודה והמשכמו האזור ממש יפה הגענו לקניון והתחלנו להיכנס הנחל ממש מצטמצם ומזכיר קצת את נופי ירדן ברכות מפלים ממש יפה...  התחלנו לחזור ובאחת הבריכות נפל נחש על הראש של אחד המדריכים...  היה קטעים...  בכל מיקרה חזרנו לאבובים וירדנו את כל הדרך באבובים...  אחלה דרך לרדת... למחרת המשכנו במורד הנחל עם אבובים והגענו לנקודת ההתחלה בנינו רפסודה גדולה למחר ויצאנו במורד והתחברנו לנהר הגדול...  נהר ענק...  לאחר שעתיים סיימנו את השיט ויצאנו חזרה לקראנבי משם המשכנו ללה פז...  הנהג מונית נסע כמו מטורף...  וגרם לי לוותר על דרך המוות באופניים...  ראיתי את הנופים וחוויתי את הפחד...  לאחר שבת בלה פז חיפשתי שותפים לטפס על הווינה פוטוסי שזה הר בגובה 6088 מטר...  לא הצלחתי למצוא שותפים וכבר הייתי בחריגה של כמה ימים בוויזה...  החלטתי לחתוך לקוסקו...  לקחתי אוטובוס שעובר דרך אגם טיטקאה יצאתי מבולבייה בתחושה מעורבת יש כ"כ הרבה מה לעשות שם ולא הספקתי אבל אין מה לעשות צריך לדעת לשחרר...  הגעתי לקוסקו בחמש בבוקר והמשכתי עם עוד שני ישראליות שנסעו איתי באוטובוס להוסטל שהמליצו להם..  ישנתי כמה שעות ויצרתי קשר עם דור שפגשתי בלה פז...  ירדנו לסוכנות אופנועים ושכרמו אופנוע ירדנו לכיוון פיסאק והעמק הקדוש היה חוויה אדירה פשוט כיף והרגשה של חופש נוסע לאן שבא לך עוצר איפה שבא לך...  הסתובבנו באזור בין כפרים לגונות ושבילים נטושים...  הגענו בערב חזרה לקוסקו והלכנו להיתפנק במסעדה הכשרה של הבית חב"ד תענוג אמיתי...  למחרת יצאנו לעוד יום עם האופנועים..  אדר שנסעה איתי באוטובוס ביקשה להיצטרף אז זרמתי... נסענו לכיוון צפון הדרך עוברת כמו בתוך גלויה הכל ירוק מרחוק ההרים המושלגים וכפרים ציוריים נסענו לכיוון המכרות מלח מן טרסות שמאדים שם מים מלוחים...  בכל מיקרה המשכנו לכיוון העמק הקדוש ומשם חזרה לקוסקו...  בערב יצאתי לאיזה מסיבה נחמדה... למחרת היה צום ודי העברתי את הזמן בערב היתה קריאת מגילה ואח"כ יצאנו למסיבת פורים של כל הישראלים פה (יש הרבה... ) ביום פורים עצמו הייתי בבית חב"ד והיה פשוט אדיר...  שתיתי כהוגן והייתי מבסוט לאאלה...  עכשיו נכנסת שבת פה...  אז תמונות יעלו בהמשך...  עד אז היו שלום ודרישת שלום חמה....

קונדורירי-לה פז-קרחון דרומי-אקאטנגו

אהלן לכולם מה עיניינים.. אני כותב אליכם מלה פז אחרי שבועיים שאני נמצא פה לסרוגין...

ללה פז הגעתי מהסאלר בארבע לפנות בוקר באוטובוס לילה מתיש שפרק אותנו בטרימנל הראשי של לה פז השעב היתה ארבע בבוקר ואשכרה הרגשתי בשכם.. הריח הצורה שהעיר בנויה עוררו נוסטלגיות... בכל אופן מצאנו הוסטל פתוח וסגרנו שישי שבת שמה.. ניסיתי לישון אבל בשבע בבוקר היה רעש מחריש אוזניים מהרחוב.. דוכנים צפירות וים ברדק... וואלכם תו לה פז.. הלכנו לבית חב"ד להרשם לשבת והסתובבנו קצת בעיר.. האזור עמוס בחנויות ושווקים שמיועדות לקונה הישראלי .. סוודרים מאלפקות תיקי עור מעילי עור.. פשוט טירוף.. אנשים קונים פה כאילו אין מחר.. שיהנו..
היה אחלה שבת(יש בבית חבד בוליביאני שהיתגייר ועכשיו נמצא שם.. סיפור הזוי,איך בולבייני מגיע ליהדות...פשוט מטורף) בראשון הלכנו לסוכנות המפורסמת של שאול שמוציא טיולים לכל רחבי בוליבייה .. יש לשאול אין סוף אפשרויות אבל לי אין אין סוף זמן.. בכל אופן שמעתי המלצות על הקונדורירי.. קנינו מפה שמענו הסבר קטן היצטיידנו באוכל וביום שני יצאנו לטרמינל של אל אלטו(עיר/שכונה מעל לה פז) משם לקחנו וואן לכיוון הכפר טוני ממנו מתחילים את המסלול מהוואן נשאר לנו עשרים קילומטר לכפר, התחלנו ללכת ומצאנו מקומי שהקפיץ אותנו וגם הציע לנו מקום לישון..(בתשלום כמובן.. בבולביה אין טובות..) בכל אופן לנו זה התאים כי המזג אוויר היה לא משהו דפקנו אחלה ארוחת  ערב בזכות הפרגיות ש"השאלנו" מהבית חב"ד... למחרת יצאנו לכיוון הלגונה מתחת לקונדורירי היה מזג אוויר לא משהו עם גשם וערפל.. בעסה לטייל ככה אבל אין ברירה.. בכל אופן המזג אוויר קצת הישתפר והגענו לרפחיו נחמד בלגונה שמה פגשנו כמה ישראלים שיצאו עם סוכנות לשם.. הם חזרו אחורה ואנחנו המשכנו לכיוון הפס הראשון של הטיול 4900 מטר התוואי לא היה קשה אבל הגובה עשה את שלו..  למרות שהראש היה בסדר קשה מאוד לטפס בגובה..  לאחר מאמצים רבים הגענו לפס..  הכל היה ערפל..  המשכנו לפס השני אבל בגלל הערפל פיססנו אותו המשכנו לפס אחר אבל הגשם ממש היתחזק והיינו גמורים מהגובה...  הקמנו את האוהל והחלטנו  לעצור..  12 שעות בתוך האוהל עם גשם סוחף...  היה חוויה..  האוהל עמד במבחן ולא חדרה טיפה..  על הבוקר המשכנו לפס שפיספסנו היה יותר קל..  הגוף מתרגל לאט לאט המזג אויר המשיך להיות חרא ודי מיצנו את הטרק תיקתקנו את הקילומטרים הבאים עד לכפר ממנו "אמור" להיות אוטובוס ללה פז השעה היתה אחת בצהריים ומיסתבר שהאוטובוס הבא בחמש בבוקר...  למזלינו הגיע איזה טנדר שאסף אותנו עד הבית חב"ד הדרך עצמה היתה טיול בפני עצמו...  מפלים יורדים מכל הצדדים והדרך מיתפתלת בדרך לחציית רכס הקורדירה ריאל...  סיבובים אימתנים..  פחד אלוהים..  בכל אופן הגענו בשלום ללה פז ואחרי מנוחה קלה התחלנו לברר על הטרק הבא..  בנתיים אלישע גם הגיע ורצינו לסגור קרחון דרומי בראשון מפה לשם נוצרה קבוצה של 19 איש(!)  טיפה פחדתי מההמוניות אבל בסוף סגרנו את הטיול כי גם לא נעים משאוךל.. לקחנו ממנו הרבה מידע..  אז צריך לפרנס אותו...  הטרק היה ממש נחמד.. ראש קטן..  מבשלים לך דואגים לך..  סבבה..  מבחינת נופים היה ממש יפה אבל לא עפתי...  ביום השני של הטרק התחלנו לעלות לכיוון פס בקרחון אבל הדרך היתה מלאה סדקים בקרחון ואנשים התחילו ליפול על ימין ועל שמאל(כמובן שלא עד למטה...)  החלטנו שזה מסוכן מידי להמשיך אז עצרנו תמדריך וירגדו למטה..  בחום השלישי עלינו למערות קרח יפיפיות שנוצרו מתחת לקרחון עם נטיפי קרח...  ועברנו בעוד לגונה מדהימה מתחת קרחון ביום הרביעי עלינו לפסגה בגובה 5380 ממנה היתה תצפית יפה על לגונה וקרחון נוספים...  ממש יפה אבל היה חסר משהו.. לא יודע אולי זה השאריות שהמקומיים משאירים אחריהם בכל מקום..ממש הורסים את הטבע בלי הבחנה.. בכל אופן הגענו ללה פז ברביעי בערב עוד לא הורדתי את המוצילה וישר רצתי לשאול לסגור טיפוס על הר הגעש אקאוטנגה שנמצא באזור פארק סחמה ליד גבול צילה.. סגרנו חמישייה(אני,פריד,אלישע.דור.ועוד אחד בשם אלעד שפגשנו בהוסטל) ומדריך ולמחרת ב12 יצאנו בנסיעה מתישה של חמש-שש שעות עד לכפר ליד ההר.. הכנו א. ערב נחמדה עם פוקפורן ובירה בסןף ועפנו לישון כי למחרת קמנו בארבע (יום שישי וכו..) הרכב היה אמור להביא אותנו לגובה 5300 ומשם ממשיכים ברגל הממה שהרכב לא סחב וככה קיבלנו עוד איזה 300 מטר עלייה..תודה שאול..
 ב6:20 התחלנו את העלייה היה יום ממש חלק ..טיפוס הרים זה לא קל אפילו שההר הזה לא נחשב מסובך.. ככל שעולים האוויר מידלדל והצעדים נביים יותר קשים.. דור עצר בפס אנחנו המשכנו ולאחר מאמצים מרובים הגענו לפסגה בגובה 6050 הראות היתה מטורפת האזור כולו רמה מידברית בגובה 4000+- ממנה מתרוממים חרוטי ענק בגובה 5500-6500 הסחמה (ההר הגבוה בבוליביה) התאומים(זוג הרי געש צמודים בגובה 6300-+) ועוד מלא פסגות מושלגות.. כמה תמונות קצת פינוקים..(במבה וופלים וכו) ויאאלה כל הדרך על התחת עד למטה.. תענוג..
הגענו לשבת ב5 שבת עמוסה מלאה ישראלים.. בראשון הלכנו לשוק של אל אלטו.. שוק ענק שמוכרים בו הכווול מרכבים שלמים חלקי חילוף לרכב בגדים נעליים דבורים חזירים וכל מה שעולה על הדעת אחכ ירדנו עם הרכבל חזרה ללה פז אחלה תצפית.. הלכתי לשאול.. רציתי לסגור שיט חמישה ימים בגונגל אבל לא היתה קבוצה מתאימה.. במקום זאת לקחנו מידע על איזור שנקרא טורו טורו .. איזור מדברי ולא מטוייל.. שאמור להיות יפיפייה.. זהו עכשיו אני אוכל א. ערב בבית חב"ד ויוצא לנסיעת לילה לאזור..
נישתמע...

הלגונה מתחת הקונדורירי(ערפל....)

הלגוה בדרך לקרחון

הקרחון

מערת הקרח והנטיפים

acotango 6050

מימין הסחמה ההר הגבוהה בבוליבייה משמאל התאומים

לה פז ממבעד לרכבל

פוקון-בוליבייה-לה פז

אהלן לכולם הרבה זמן לא כתבתי מפאת חוסר זמן וחוסר נחת...
אני כותב אליכם מבית חבדש לה פז.. אני מאהב בחבניקים האלה... איזה עבודה..
בכל אופן אחרי שבת בפוקון החלטנו לטפס את הר הגעש הפופאלרי מאוד לטיפוס בקרב הישראלים הלא הוא הוויאריקה..בירור קצר מעלה שהסכום לארבע שעות טיפוס ממש אסטרונומי 80.000 צילאין כמעט 500 שקל..
היה ברשותי זיוף של תעודת מטפס הרים שהכנתי בארץ בעקבות סיפור ששמעתי על בחור נחמד שהישתמש באותו טריק.. מפה לשם השכרנו ציוד שכלל גרזן קסדה קרמפונים‏‏‏(סנדלי ברזל שמיתלבשים על הנעל להליכהעל קרח..) ועוג מסיכה נגד הגזים שנפלטים מהלוע.. על הבוקר יצאנו לכיוון ההר ועצרנו במשרד של השמורה שניכנסתי ביקשו ממני את התעודה הוצאתי את הצילום וטענתי שאיבדתי את המקורית .. לאחר היתייעצות קלה הם אישרו לי אבל ביקשו גם מפריד תעודה.. איי איי חשבתי להכניס אותו תחת חסותי.. לא עבד לעזאזל חזרנו לפוקון והחלטנו שפריד ייעלה עם סוכנות רגילה ואני יחזור למחרת.. חזרנו לבית חבד נינמנו קצת והעברנו את היום.. במהלך היום גם אלישע(טייל איתנו בברילוצה) למחרת היום חזרתי למשרד ולפתע עוד דרישה.. אנחנו רוצים את זה במייל .. לך תסביר להם שאין לך אינטרנט.. מפה לשם הם נתנו לי את המחשב שלהם פתחתי את המייל שם ישבה התמונה של תחת הכותרת זיוף תעודה ביחד עם התמונה המקורית.. ידידנו הצילאנים כמובן לא שמו לב ואני שלחתי להם את התמונה דרך הדרייב מה שבעצם לא מאפשר להם לפתוח אותה בלי אישור שלי.... מבסוט עליתי על הרכב והתחלתי לטפס את ההר פריד ואלישע כבר היו הרבה לפני והאוכל היה עליי אז היזדרזתי.. לאחר איזה שעה שהייתי תקוע מאחורי קבוצת ישראלים שמתי את הקרמפונים ועליתי לבד בקרח היה ממש כיף.. מידי פעם מדריכים שאלו אותי למה אני לבד ואני באנגלית רצוצה מלאה ביטחון אמרתי בגאווה I climb mountains חחח בכל אופן הגעתי לפסגה.. פגשתי את פריד ואלישע עצבניים גם על המחיר וגם על זה שהם חשבו שניתקעתי ולא יהיה להם אוכל.. אין ספק שזה מיחד להיות בלוע של הר געש אשכרה עשן ולבה מבטן האדמה.. מגניב לאאלה היה גם יום נפלא ראו עוד איזה חמש פסגות שלך הרי געש חלקם פעילים וחלקם לא.. לאחר רבע שעה וסניקרס התחלתי בחלק הכיף.. מן מגש פלסטיק ששכרתי שתוך עשר דקות על התחת אתה יורד את כל ההר במהירות.. היה תענוג.. למטה תפסתי טרמפ לפוקון וחזרנו לבית חבד האגדי.. שפתחתי את האינטרנט גיליתי שלוש בקשות של הפקחים לפתוח את התמונה חחחזה היה כיף לחשוב עליהם מקללים אותי ... למחרת החלטנולצאת לטרק  טרבלס אבל כמובן שנימרחנו בבית חבד שם פגשתי מישהו עם רכב שהסכים להקפיץ אותנו לתחילת המסלול אני ישבתי מקדימה וכיוונתי אותו אולם שירדנו גילינו שטעינו.. הטרמפ כבר נסע ואנחנו ניסנו לחתוך לתחילת מסלול.. שעתיים של הליכה בסבך והלטנו לוותר.. ניזרקנו איפשהו ולמחרת חזרנו בבושת פנים לפוקון.. היינו די מבועסים אבל החלטנו להישאר שבת בגלל האווירה.. קנינו כרטיסים לסאנטיאגו בירת צילה למוצש סגרנו הוסטל קרוב לבית חבד והיתכוננו לשבת היתה אחלה שבת.. הספונסר של הבית חבד היה איתנו שבת.. ישראלי שירד לצילה ועשה את הונו מעיסקי האבטחה כמו כל ישראלי טוב חחח בצאת שבת ניפרדנו מהחבר'ה ויצאנו עם אוטובוס לילה לסאנטיאגו.. מסאנטיאגו המשכנו ללילה שני באוטובוס לקאלמה שבצפון צילה.. לא לפני שאכלנו בשאוורמה כשרה שעלתה איזה מאה שקל...מקאלמה המשכנו למחרת בבוקר (יום שלישי.. יומיים באוטובוס..) לאיווני שבבובליבייה בגבול היינו צריכים לשלם 100 דולר וויזה בגלל הנשיא האנטישמי של בולייביה נראה לי שהפקידים לוקחים את זה לכיס שלהם... ניפרדתי מצילה יפה.. מדינה מדהימה עם נופים מטורפים אבל יותר מידי מתקדמת.. בא לי מדינת עולם שלישי.. וזוהיא בוליבייה איך שהגענו לאיווני רואים את השינוי כל מיני צ'ולות(כינוי לנשים האינדיניות..‎) מוכורות בבסטות קטנות בצידי הרחוב שייקים פירות וכל מה שאפשר להעלות על הדעת.. רצינו לסגור טיול גיפים לסאלאר מדבר המלח הגדול בעולם של יום אחד בסופו של דבר סגרנו טור של יומיים וחצי.. ננסענו לסאלר הוא היה מוצף מים והיה מזג אוויר מעונן.. לא דומה לסאלר המפורסם אבל שיהיה.. חזרנו לאיווני ולמחרת יצאנו לטיול יומיים עם גיפ במדבר הגבוהה של בוליבביה הסיור היה די שענםעמםוממוסחר היינו תקועים עם משפחה מקסיקנית.. הנופים היו מדבריים ושממתיים אבל לא עפתי מהם בכלל.. חוץ מנמה גייזרים לא היה משהו מיוחד.. בתחושות מעורבות חזרנו לאיווני וחיכנו לאוטובוס ללה פז.. רציתי לעוף משם כבר.. לילה באוטובוס די זוועתי וב4 לפנות בוקר הגענו ללה פז.. שישי לפנות בוקר.. סגרנו הוסטל שהיה פתוח וניסנו לישון.. שמונה בבוקר היתעורננו לקול צפירות והמולה.. לך תישן מתחת לרחוב הסואן..קמנו וזזנו להירשם לסעודת שבת.. פגשנו שני בחורים צעירים שמנהלים לבדם את הבית חבד.. מרישים.. זה היה לפני שבוע עכשיו עוד שניה נכנסת שבת.. אז אני ימשיך לכתוב שבוע הבא.. אני יוצא בראשון לטרק מאורגן דרך הסכונות של שאול .. ישראלי שיש לו פה סוכנות טיולים.. נישתמע..

מטפס הרים מדופלם...

פסגת הוויאיקה

סאלאר דה איווני

קרטרה-אוסטרל-ברילוצ'ה

שבוע טוב לכולם...  אני כותב אליכם מבית חב"ד פוקון אחרי שבת נפלאה ונעימה..  יש פה זוג על הכיאפק שעושה באמת טוב על הלב...
עברתי הרבה מאז הפעם האחרונה שכתבתי...
את השבת לפני שבועיים עשינו בצ'ילה צ'יקו.. עיירת גבול אפרורית ליד ארגנטינה.. קצת סלמון ואורז והרבה שעות שינה שעזרו להעביר את השבת הארוכה...
ביום ראשון יצאנו לטרמפיאדה לכיוון הקרטרה אוסטרל בתרגום מספרדית זה האוטסדרה הדרומית(קצת מצחיק לקרוא לדרך עפר הזאת אוטוסדרה אבל שיהיה...) בכל אופן זה דרך יפיפייה שמתפתלת בין הרים נחלים ואגמים והיא נחשבת לאחת מדרכי הנוף היפות בעולם...  הישראלים אוהבים לעשות אותה בטרמפים כי אין שם כ"כ תחבורה ציבורית..  זה מן אטרקציה כזאת לכל מיני ערונוסטיים שבחיים לא תפסו טרמפים...  אותנו זה לא הלהיב אבל הכל זאת זה האופציה הזולה והזמינה...  לאחר כמה שעות יפות החלטנו שעולים לא משנה לאן וזה עבד...  טרמפ קצר של כמה ק"מ ומשם התגלגלו עם עוד כמה טרמפים לכפר שנקרא פורטו גודל, בקיצור מהכפר הזה קיבלנו טרמפ מדהים..  משאית ענקית שנוסעת עד סנטיאגו דה צ'ילה, עיר הבירה שנמצאת במרחק 2000(!) ק"מ..
המצב רוח עולה מידי ואנחנו מיתגלגלים איתו עד כפר שנקרא ריו טרנקילו שם הוא עוצר לשנת לילה במשאית..  קבענו איתו להמשיך בנסיעה למחרת בשבע בבוקר והלכנו להיזרק על שפת האגם...
למחרת בשבע אנחנו מחכים ליד המשאית מוכנים אבל שחכנו שמדובר בשעון דרום אמריקה...  לאחר שעה וחצי ויקטור ידידנו היתעורר והמשכנו בנסיעה..  הדרך עוברת בין אגמים תכולים הרים מושלגים ונחלים שוצפים..  באמת יפיפייה...  לקראת אמצע היום לאחר קצת עבודות בכביש שתקעו אותנו(מי לעזאזאל עושה עבודות באמצע היום...) הגענו לכפר שנקרא ווילה סריו קסטיו שם נפרדנו בברכות מויקטור שהמשיך לסנטיאגו...  הכפר נמצא מתחת הר שנקרא סרו קסטיו בתרגום זה הר הטירה ע"ש המראה שלו שנראה כמו חומה וצריחים..  כפר יפיפייה ופשוט עם נוף מדהים  לכיוון ההר..  ע"פ המלצת כמה ישראלים הלכנו לאיזה חווה בקצה הכפר להקים את האוהל...(יש בארגנטינה וצילה קונספט ממש מגניב של אנשים שבונים בקתת ראשית עם תנור עצים מטבח ושרותים ואתה ישן בחוץ באוהל שלך...  תענוג אמיתי בזיל הזול...)  לאחר שמיקמנו את האוהל בתצפית על ההר התארגנו לעלייה ללגונה של סרו קסטיו שעתיים וחצי של עלייה והגענו ללגונה מדהימה...  משהו כמו עשרה מפלים שיורדים מהקרח ישר ללגונה בצבע תכלת מטריף...  מדהים... קפה קטן כמה תמונות וירדנו לערב נפלא בבקתה עם מרק פיתות חמות והמון כוכבים...  למחרת יצאנו רק ב11 אחרי א.  בוקר מפנקת...  כמה שעות בטרמפיאדה והגענו לקויקיה לקראת ערב..  עיר משעממת ניסינו להמשיך הלאה ללא הצלחה...  עוד לילה עבר ולמחרת יצאנו לדרך על הבוקר(10...) התחיל טוב ולאט לאט ניתקע...  די מיצנו את הקרטרה והטרמפים והחלטנו לנסות להגיע לברילוצ'ה לשבת... מכאן עברנו יומיים די מעייפים של מרוץ נגד הזמן...  לאחר שלא היו אוטובוסים שמגיעים לפני שבת לברילוצ'ה יצאנו בטרמפים ואיכשהו הגענו עם השקיעה לבית חב"ד מורעבים אך מאושרים...  השבת עברה מעולה..  פגשנו בחור נחמד מיתיר וקבענו לצאת איתו לטרק שנקרא פריי-גייקוב-לופז...  לאחר ארגונים למיניהם (קניית אוכל כרטיסים לפוקון וכו וכו..) יצאנו בראשון אחהצ לתצפית על אזור האגמים של ברילוצה ומשם המשכנו לתחילת הטרק..  הטרק היה מדהים מזג אוויר נפלא...  כיף לטייל בארגנטינה..  הכל חופשי ולא מנסים למצוץ לך תארנק כמו בצ'ילה על כל זבוב...  הגענו ללגונה פריי לאחר טבילה מרעננת המשכנו בעלייה ולאחר עשרים דקות הגענו לעוד לגונה מדהימה שפשוט היינו חייבים להיכנס עוד פעם חח...
הזמן היתקצר והגברנו קצב ולקראת ערב לאחר ירידה שוברת ברכיים (מי לעזאזל תיכנן פה תשבילים... ) הגענו לרפחיו גיקוב(רפחיו=בקתת בישול ואכילה שהרשיות בונים באתרי קמפינג במסלולים..)  ארוחת ערב ענקית(הלכנו ים..) לאור ויאאלה לישון..  מחר יש יום קשה..
למחרת בבוקר ישבתי קצת עם החבר'ה שמתחזקים את הביקתה..  10 יום רצוף הם שם בלי טלפון ואינטרנט..  החיים הטובים...
השביל מלגונה גיקוב ללגונה נגרה אמור להיות מדהים (וקשה..) והוא אכן עמד בציפיות..  התחיל בעליה תלולה לכיוון סרו נבידד שבסופה היתה תצפית נפלאה על איזה שלושה לגונות במקביל ועל סרו טורנדור הענקי המכוסה שלג ועננים במערב...  אכלנו ברד טעים ישר מהקרחון עם אבקת שתיה...  קצת צילומים והמשכנו לכיוון לגונה נגרה לגונה אדירה שפשוט כאילו תקועה בין הרים...  השביל ללגונה היה פשוט מחורבן ירידה תלולה עם אבנים בוץ וקרח את הקרח היתגלשנו עם הפלציב..  מגניב..  אבל סיימנו את הירידה סיימנו עם נעליים מלאות בוץ ושלל קללות על ראש הארגנטינאים...  הטיפוס ללגונה נגרה כבר היה בקטנה ועשינו עוד ערב פסטה ולשקש...  למחרת תיכננו יום קצר עם עלייה לסרו לופז וירידה לברילוצ'ה..  כבר דימיינו את ההמבורגרים שנקנה מהבית חב"ד  חחח לאחר עלייה קלילה ירדנו בוואדי שלפני סרו לופז ולפני שהתחלנו את העלייה ללופז גילתי שהמלצמה שלי נפלה...  קיבינימט..  התחלתי לעלות מהר בחזרה ולמזלי זוג ארגנטינאים נחמד מצא אותה וירד לכיווני איזה מזל... העלייה ללופז היתה תלולה אבל הנוף למעלה היה משגע...  נוף 360 מעלות לכל הכיוונים מצד אחד סרו טורונדור הענק מצד שני כל האגמים של ברילוצה פרוסים ומצד שלישי עוד המון הרים בגוון מדברי...  מדהים...   משם ירדנו לכיוון רפוחיו לופז וברילוצה..  נהג אוטובוס נחמד אסף אותנו ועייפים אך מרוצים הגענו לבית חב"ד והתפנקנו על המבורגרים...
למחרת קמנו בנחת עשינו עוד מנגל בצהריים ובערב לקחנו אוטובוס לסן מרטין..  הדרך לשם עוברת בין אגמים ויערות..  פשוט יפיפייה..  הגענו לסן מרטין בלילה ניזרקנו בנוהל על החוף ולמחרת בשש בבוקר יצאנו לכיוון צילה והגענו לפוקון...
עיר מדהימה מתחת להר הגעש הפעיל ויאריקה עם בית בית חב"ד יותר מדהים...  איך שהגעתי לשם הרגשתי בבית..  העיר היתה מפוצצת ולא היה מקום בשום הוסטל ומצאנו את עצמנו ישנים בחצר של הבית חב"ד בשבת... היום עשינו יום נחת בבית חב"ד ואפילו הלכנו עם החבדניקים לאיזה מפל נחמד פה..  מחר אנחנו מטפסים את הויאיריקה...
אחרי חודש של טרקים בדרום אני כבר די בראש של בולבייה פרו...  הטיול ממש זורם ואני נהנה מכל רגע.. יאאלה נישתמע...
סדר התמונות..
1.בדרך לברילוצה
2.תצפית הק"מ ה17 בברילוצה
3.לגונה סצמול
4.תצפית מעל הלגונה
5.בדרך ללגונה גייקוב
6.בדרך ללגונה נגרה
7.קפה מול הטורנדור
8. סרו לופז
9.סרו קסטיו והלגונה
10. האוהל מול ההר
11. הבקתה בסרו קסטיו
12.הקרטרה מבעד לחלון המשאית

תצפית הק"מ ה17

לגונה סצ'מול

פנורמה מסרו לופז

הלגונה המדהימה מתחת לסרו קסטיו

נופי הקרטרה