יום שישי, 25 במרץ 2016

טורו טורו-נהרות-קוסקו

אהלן לכולם...  אני נמצא כרגע בקוסקו המדהימה עיר פשוט יפה (לפחות האזור התיירותי...) מתאושש מהמסיבת פורים בבית חב"ד (לא זוכר יותר מידי....)  בכל מיקרה לאחר שלא מצאתי קבוצה נורמלית לצאת איתה לטרק נהרות של שאול החלטנו אני ואלישע לצאת לטרק באזור כפר שנקרא טורו טורו שאול המליץ לנו על קניון שנמצא כמה ק"מ לפני הכפר...  לאחר ארוחת ערב טובה בבית חב"ד יצאנו בנסיעת לילה לעיר שנקראת קוצ'ובמבה הגענו בארבע בבוקר לקחנו מונית לטרמינל לכיוון טורו טורו בשעה שש נפתח המשרד קנינו כרטיס לכפר שנקרא חוליו צ'יקו וחיכנו שלוש שעות עד שהוואן יתמלא...  לאחר שלוש היתעפצות יצאנו בנסיעה מתישה של עוד ארבע שעות והגענו לכפר התחלנו לטפס לכיוון הקניון...  הנוף שונה...  הרבה מצלעת כמו במכתש ולמעלה רמה חקלאית...   העלייה היתה קשה מאוד היינו עייפים מהנסיעות והיה חם מאוד ולא מצאנו את השביל שמטפס לרמה...  לאחר שעה בערך התחברנו אליו והמעלה ניהיה יותר נורמלי לאחר עוד שעתיים בערך הגענו לרמה חקלאית יפה מאוד חלקות קטנות משובצות עם בקתות חמר...  פגשנו מקומית שלא מדבר ספרדית אלה את השפה המקומית שנקראת קוצ'מה(משהו כזה)...  והיא הביאה לנו תפוחי אדמה אפויים ניסנו להבין ממנה ללא הצלחה איפה השביל לטורו טורו המשכנו לכיוון הקניון...  התצפית עליו ממש יפה...  מצאנו איזה חצר נטושה אכלנו את האוכל הרישמי בטרקים(פסטה טונה...) ונפלנו גמורים...  בבוקר קמנו וירדנו לערוץ שנופל לקניון הנוף הזכיר קצת את וואדי קלט אכלנו ארוחת בוקר והמשכנו לקניון הגדול הגענו לאחלה בריכה ומפל ישבנו שם איזה שעתיים היה ממש כיף...  לאחר היתרעננות חיפשנו קצת את השביל ועלינו לצד השני לכיוון טורו טורו שמה גם היה נוף יפה כמו בצד השני...  החלטנו לחזור לכיוון הכפר מצאנו שביל נח וירדנו ביחד עם העננים שהורידו עלינו קצת גשם...  הגענו לכפר והיתברר שהאוטובוס יוצא רק מחר..  למזלנו עבר טנדר שהסכים לקחת אותנו מאחורה עד לקוצ'במבה הדרך היתה מלאה סיבובים קפיצות ובוץ ולאחר כמה שעות הגענו לקוצ'במבה ולקחנו אוטובוס לילה חזרה ללה פז הגענו בבוקר והלכנו עם החבדניקים לקהילה היהודית המקומית היה חוויה ראשונה כמעט לראות יהודים בגולה(חוץ מבואונס)  היה מעורר מחשבות...  מה לעזאל יש להם לחפש פה?  בכל מיקרה חזרנו לאזור והתחלנו לחפש שותפים לשבוע הבא לשיט נהרות התארגנו על חברה טובים וישבנו עם שאול על המסלול...  לאחר שישי שבת בבית חב"ד הגענו לשאול בראשון ויצאנו עמוסים לכיוןן העיירה קראנבי הדרך היתה פשוט סיוטית מלאה סיבובים על פני התהום וצרה מאוד באזור שם נוסעים בצד שמאל של הכביש כדי שהנהג יראה את הסוף של הדרך אז בתור מי שלא רגיל זה מפחיד מאוד...  בכל מיקרה לקראת ערב הגענו לקראנבי שם המשכנו בכמה מוניות לגשר על שפך של הנהר שהיינו אמורים לטייל בו...  בכל מיקרה קצת מבאס לשרוף יום שלם אבל זה מה יש..  למחרת המדריך טען שהדרך נחסמה במפולת לכן צריך להמשיך ברגל חמש שש שעות...  מה שלא היה בתיכנון..  לאחר קצת וויכוחים יצרנו קשר עם שאול וסיכמנו שהמונית תיקח את שאר הציוד ואנחנו נמשיך ברגל...  לקראת אחת הגענו למקום...  האזור ממש יפה..  אזור הררי מכוסה ירוק עד ובוואדי זורם נחל שלא מבייש את הבנייאס היתקדמנו לאזור עם מפרץ והקמנו את המחנה...  עלינו במעלה הנחל ניפחנו אבובים וירדנו במורד הנחל..  היה אדיר....  למחרת היינו אומרים לצאת לטיול יום בקניון יפה שנמצא במעלה הנחל...  היציאה היתה מאוחרת... בכללי זה שונה מאוד בלילות יושבים סביב מדורה עם קצת שתיה ובבוקר יוצאים ממש מאוחר...  בכללי זה קצת מזכיר שבוע נופש בירדן...  בכל אופן עלינו במעלה הנחל איזה שעה וחצי השארנו את האבובים באיזה נקודה והמשכמו האזור ממש יפה הגענו לקניון והתחלנו להיכנס הנחל ממש מצטמצם ומזכיר קצת את נופי ירדן ברכות מפלים ממש יפה...  התחלנו לחזור ובאחת הבריכות נפל נחש על הראש של אחד המדריכים...  היה קטעים...  בכל מיקרה חזרנו לאבובים וירדנו את כל הדרך באבובים...  אחלה דרך לרדת... למחרת המשכנו במורד הנחל עם אבובים והגענו לנקודת ההתחלה בנינו רפסודה גדולה למחר ויצאנו במורד והתחברנו לנהר הגדול...  נהר ענק...  לאחר שעתיים סיימנו את השיט ויצאנו חזרה לקראנבי משם המשכנו ללה פז...  הנהג מונית נסע כמו מטורף...  וגרם לי לוותר על דרך המוות באופניים...  ראיתי את הנופים וחוויתי את הפחד...  לאחר שבת בלה פז חיפשתי שותפים לטפס על הווינה פוטוסי שזה הר בגובה 6088 מטר...  לא הצלחתי למצוא שותפים וכבר הייתי בחריגה של כמה ימים בוויזה...  החלטתי לחתוך לקוסקו...  לקחתי אוטובוס שעובר דרך אגם טיטקאה יצאתי מבולבייה בתחושה מעורבת יש כ"כ הרבה מה לעשות שם ולא הספקתי אבל אין מה לעשות צריך לדעת לשחרר...  הגעתי לקוסקו בחמש בבוקר והמשכתי עם עוד שני ישראליות שנסעו איתי באוטובוס להוסטל שהמליצו להם..  ישנתי כמה שעות ויצרתי קשר עם דור שפגשתי בלה פז...  ירדנו לסוכנות אופנועים ושכרמו אופנוע ירדנו לכיוון פיסאק והעמק הקדוש היה חוויה אדירה פשוט כיף והרגשה של חופש נוסע לאן שבא לך עוצר איפה שבא לך...  הסתובבנו באזור בין כפרים לגונות ושבילים נטושים...  הגענו בערב חזרה לקוסקו והלכנו להיתפנק במסעדה הכשרה של הבית חב"ד תענוג אמיתי...  למחרת יצאנו לעוד יום עם האופנועים..  אדר שנסעה איתי באוטובוס ביקשה להיצטרף אז זרמתי... נסענו לכיוון צפון הדרך עוברת כמו בתוך גלויה הכל ירוק מרחוק ההרים המושלגים וכפרים ציוריים נסענו לכיוון המכרות מלח מן טרסות שמאדים שם מים מלוחים...  בכל מיקרה המשכנו לכיוון העמק הקדוש ומשם חזרה לקוסקו...  בערב יצאתי לאיזה מסיבה נחמדה... למחרת היה צום ודי העברתי את הזמן בערב היתה קריאת מגילה ואח"כ יצאנו למסיבת פורים של כל הישראלים פה (יש הרבה... ) ביום פורים עצמו הייתי בבית חב"ד והיה פשוט אדיר...  שתיתי כהוגן והייתי מבסוט לאאלה...  עכשיו נכנסת שבת פה...  אז תמונות יעלו בהמשך...  עד אז היו שלום ודרישת שלום חמה....





יום שני, 7 במרץ 2016

קונדורירי-לה פז-קרחון דרומי-אקאטנגו

אהלן לכולם מה עיניינים.. אני כותב אליכם מלה פז אחרי שבועיים שאני נמצא פה לסרוגין...
ללה פז הגעתי מהסאלר בארבע לפנות בוקר באוטובוס לילה מתיש שפרק אותנו בטרימנל הראשי של לה פז השעב היתה ארבע בבוקר ואשכרה הרגשתי בשכם.. הריח הצורה שהעיר בנויה עוררו נוסטלגיות... בכל אופן מצאנו הוסטל פתוח וסגרנו שישי שבת שמה.. ניסיתי לישון אבל בשבע בבוקר היה רעש מחריש אוזניים מהרחוב.. דוכנים צפירות וים ברדק... וואלכם תו לה פז.. הלכנו לבית חב"ד להרשם לשבת והסתובבנו קצת בעיר.. האזור עמוס בחנויות ושווקים שמיועדות לקונה הישראלי .. סוודרים מאלפקות תיקי עור מעילי עור.. פשוט טירוף.. אנשים קונים פה כאילו אין מחר.. שיהנו..
היה אחלה שבת(יש בבית חבד בוליביאני שהיתגייר ועכשיו נמצא שם.. סיפור הזוי,איך בולבייני מגיע ליהדות...פשוט מטורף) בראשון הלכנו לסוכנות המפורסמת של שאול שמוציא טיולים לכל רחבי בוליבייה .. יש לשאול אין סוף אפשרויות אבל לי אין אין סוף זמן.. בכל אופן שמעתי המלצות על הקונדורירי.. קנינו מפה שמענו הסבר קטן היצטיידנו באוכל וביום שני יצאנו לטרמינל של אל אלטו(עיר/שכונה מעל לה פז) משם לקחנו וואן לכיוון הכפר טוני ממנו מתחילים את המסלול מהוואן נשאר לנו עשרים קילומטר לכפר, התחלנו ללכת ומצאנו מקומי שהקפיץ אותנו וגם הציע לנו מקום לישון..(בתשלום כמובן.. בבולביה אין טובות..) בכל אופן לנו זה התאים כי המזג אוויר היה לא משהו דפקנו אחלה ארוחת  ערב בזכות הפרגיות ש"השאלנו" מהבית חב"ד... למחרת יצאנו לכיוון הלגונה מתחת לקונדורירי היה מזג אוויר לא משהו עם גשם וערפל.. בעסה לטייל ככה אבל אין ברירה.. בכל אופן המזג אוויר קצת הישתפר והגענו לרפחיו נחמד בלגונה שמה פגשנו כמה ישראלים שיצאו עם סוכנות לשם.. הם חזרו אחורה ואנחנו המשכנו לכיוון הפס הראשון של הטיול 4900 מטר התוואי לא היה קשה אבל הגובה עשה את שלו..  למרות שהראש היה בסדר קשה מאוד לטפס בגובה..  לאחר מאמצים רבים הגענו לפס..  הכל היה ערפל..  המשכנו לפס השני אבל בגלל הערפל פיססנו אותו המשכנו לפס אחר אבל הגשם ממש היתחזק והיינו גמורים מהגובה...  הקמנו את האוהל והחלטנו  לעצור..  12 שעות בתוך האוהל עם גשם סוחף...  היה חוויה..  האוהל עמד במבחן ולא חדרה טיפה..  על הבוקר המשכנו לפס שפיספסנו היה יותר קל..  הגוף מתרגל לאט לאט המזג אויר המשיך להיות חרא ודי מיצנו את הטרק תיקתקנו את הקילומטרים הבאים עד לכפר ממנו "אמור" להיות אוטובוס ללה פז השעה היתה אחת בצהריים ומיסתבר שהאוטובוס הבא בחמש בבוקר...  למזלינו הגיע איזה טנדר שאסף אותנו עד הבית חב"ד הדרך עצמה היתה טיול בפני עצמו...  מפלים יורדים מכל הצדדים והדרך מיתפתלת בדרך לחציית רכס הקורדירה ריאל...  סיבובים אימתנים..  פחד אלוהים..  בכל אופן הגענו בשלום ללה פז ואחרי מנוחה קלה התחלנו לברר על הטרק הבא..  בנתיים אלישע גם הגיע ורצינו לסגור קרחון דרומי בראשון מפה לשם נוצרה קבוצה של 19 איש(!)  טיפה פחדתי מההמוניות אבל בסוף סגרנו את הטיול כי גם לא נעים משאוךל.. לקחנו ממנו הרבה מידע..  אז צריך לפרנס אותו...  הטרק היה ממש נחמד.. ראש קטן..  מבשלים לך דואגים לך..  סבבה..  מבחינת נופים היה ממש יפה אבל לא עפתי...  ביום השני של הטרק התחלנו לעלות לכיוון פס בקרחון אבל הדרך היתה מלאה סדקים בקרחון ואנשים התחילו ליפול על ימין ועל שמאל(כמובן שלא עד למטה...)  החלטנו שזה מסוכן מידי להמשיך אז עצרנו תמדריך וירגדו למטה..  בחום השלישי עלינו למערות קרח יפיפיות שנוצרו מתחת לקרחון עם נטיפי קרח...  ועברנו בעוד לגונה מדהימה מתחת קרחון ביום הרביעי עלינו לפסגה בגובה 5380 ממנה היתה תצפית יפה על לגונה וקרחון נוספים...  ממש יפה אבל היה חסר משהו.. לא יודע אולי זה השאריות שהמקומיים משאירים אחריהם בכל מקום..ממש הורסים את הטבע בלי הבחנה.. בכל אופן הגענו ללה פז ברביעי בערב עוד לא הורדתי את המוצילה וישר רצתי לשאול לסגור טיפוס על הר הגעש אקאוטנגה שנמצא באזור פארק סחמה ליד גבול צילה.. סגרנו חמישייה(אני,פריד,אלישע.דור.ועוד אחד בשם אלעד שפגשנו בהוסטל) ומדריך ולמחרת ב12 יצאנו בנסיעה מתישה של חמש-שש שעות עד לכפר ליד ההר.. הכנו א. ערב נחמדה עם פוקפורן ובירה בסןף ועפנו לישון כי למחרת קמנו בארבע (יום שישי וכו..) הרכב היה אמור להביא אותנו לגובה 5300 ומשם ממשיכים ברגל הממה שהרכב לא סחב וככה קיבלנו עוד איזה 300 מטר עלייה..תודה שאול..
 ב6:20 התחלנו את העלייה היה יום ממש חלק ..טיפוס הרים זה לא קל אפילו שההר הזה לא נחשב מסובך.. ככל שעולים האוויר מידלדל והצעדים נביים יותר קשים.. דור עצר בפס אנחנו המשכנו ולאחר מאמצים מרובים הגענו לפסגה בגובה 6050 הראות היתה מטורפת האזור כולו רמה מידברית בגובה 4000+- ממנה מתרוממים חרוטי ענק בגובה 5500-6500 הסחמה (ההר הגבוה בבוליביה) התאומים(זוג הרי געש צמודים בגובה 6300-+) ועוד מלא פסגות מושלגות.. כמה תמונות קצת פינוקים..(במבה וופלים וכו) ויאאלה כל הדרך על התחת עד למטה.. תענוג..
הגענו לשבת ב5 שבת עמוסה מלאה ישראלים.. בראשון הלכנו לשוק של אל אלטו.. שוק ענק שמוכרים בו הכווול מרכבים שלמים חלקי חילוף לרכב בגדים נעליים דבורים חזירים וכל מה שעולה על הדעת אחכ ירדנו עם הרכבל חזרה ללה פז אחלה תצפית.. הלכתי לשאול.. רציתי לסגור שיט חמישה ימים בגונגל אבל לא היתה קבוצה מתאימה.. במקום זאת לקחנו מידע על איזור שנקרא טורו טורו .. איזור מדברי ולא מטוייל.. שאמור להיות יפיפייה.. זהו עכשיו אני אוכל א. ערב בבית חב"ד ויוצא לנסיעת לילה לאזור..
נישתמע...
הלגונה מתחת הקונדורירי(ערפל....)


הלגוה בדרך לקרחון

הקרחון


מערת הקרח והנטיפים



acotango 6050


מימין הסחמה ההר הגבוהה בבוליבייה משמאל התאומים

לה פז ממבעד לרכבל